למה חזרתי לקום ב 5 בבוקר

בשבוע שעבר חזרתי לקום מוקדם בבוקר. כמה מוקדם? 5-5:30 בבוקר, ולמה אני כותבת על זה ? כי זה עושה נפלא. באמת! ברור שאני לא קמה בשעה כזו כדי להתמרח על הספה או לבהות בזריחה. למרות שזריחה זה יפה, זה לא יצדיק קימה כל בוקר מדי יום בשעה כזו.
אז מה כן ?

קשה לקום מוקדם. כמה מכם חושבים שזה בכלל משוגע. נכון? שאלו שקמים מוקדם הם פסיכים. כמה פעמים שמעתי ששינה זה חשוב ולמה לבזבז שעות שינה ולקום מוקדם אם אפשר לישון עד 07:00 או אפילו 09:00 למי שיכול. עזבי אני הולך לישון ממש מאוחר אין מצב שאני אקום בשעה כזו.

דווקא בגלל זה, מרגישה צורך לשתף למה חזרתי לקום כל כך מוקדם גם אם אני לא עובדת בפינוי זבל.

לפני כמה שנים התחלתי לקום בשעה כזו כשהחלטתי שאני רוצה לרוץ בצורה סדירה. הבנתי שבערב פחות טוב לי. גיליתי שבערב אני הרבה פעמים עייפה כבר מיום העבודה והטיפול בילדים. אולי לא אכלתי טוב ולא שתיתי מספיק והגוף מתפקד אבל תכלס המאמץ גדול. הרבה פעמים גם הייתי נתקעת בבית וגולשת לתוך אווירת הערב בבית ופשוט לא יוצאת. היה לי חשוב והבנתי שאני חייבת לעשות משהו שונה והמשהו הזה היה לנסות להתאמן בבוקר. מצאתי קבוצת ריצה שנפגשת ב 05:30 , החלטתי להתחיל עם אימון אחד בבוקר ואחד בערב, כי לקום ב 05:00 היה נשמע לי מאתגר ממש.

בהתחלה זה קשה. ממש קשה. זה מזכיר השכמות בצבא. בחורף קר והכי לא בא לצאת מהפוך. אז קמתי בכח. בשבועיים הראשונים היו פעמים שנתתי סנוז לשעון ופשוט המשכתי לישון וקבלתי נו נו נו מהמאמן. מצחיק, למרות שזו היתה בחירה שלי ואף אחד לא מכריח אותי לקום זה מרגיש כמו נזיפה, מרגיש כמו ילדה שהתחמקה ממשהו. אפילו היו פעמים שזה הרגיש כמו “חולשה”, וויתור וזה אף פעם לא מרגיש באמת טוב בפנים בנפש.  יש גם את נפילות עייפות האלה לקראת 15:00 וכשאת בעבודה זה ממש קשה.

עם ההתמדה שמתי לב שכשכבר קמתי, אחרי 10 דק’ זה כבר לא מרגיש כמו באסה ואין שום חרטה. 10 דק’ לתוך האימון גם האדרנלין עולה, כבר ממש שכחתי שהיה קשה לקום. עוד דבר שקורה זה שאחרי מספר שבועות (המדע מוכיח שזה סביב ה 21 יום), הדבר החדש הזה, הופך להיות הרגל אוטומטי. המח כבר רגיל וכבר לא קשה לקום בבוקר. זה כבר לא Issue . ובעבודה? כבר יש את אלו שממש מקנאים בך שאת עושה את זה.

ואז קורה דבר נפלא. מגלים שאין כמו ההרגשה להגיע הביתה לפני 07:00 כשהגוף כבר ערני וחיוני. רמות האנרגיה בשמיים ויש תחושה של חדות. כל דבר שתבחרו עכשיו לעשות תתקתקו אותו. אחרי כמה פעמים כאלה תשימו לזה לב ופשוט תהיו מאושרים מהתחושה הזו. סיפוק ממש גדול מיכולת השליטה שלכם פתאום במה שאתם עושים. בעצם זה  שאתם עושים מעשה אמיץ לקום מוקדם בבוקר והתחושה הזו שאשכרה אפשר עכשיו לטרוף את החיים.

מי לא רוצה להרגיש ככה, ולהרגיש ככה כל יום!  ואז הוציאו לי את האוויר מהגלגלים.

בשל כל מיני אירועים אישיים רגשיים מצאתי את עצמי בחודשיים האחרונים מותשת וחסרת אנרגיה. היו לי סיבות רציניות להרגיש ככה ולא היה לי כח לקום בבוקר. לא היה לי כח ותשוקה כמעט לשום דבר בו אני לוקחת חלק. הגוף שלי היה חלש וקשה וכל הליכה כשעוד ניסיתי) שלא נדבר על ריצה, הייתה ממש מלווה בכאבים בגוף.

במסגרת החמלה העצמית זרמתי עם זה ולקחתי הפסקה מלקום בבוקר מוקדם. נשארתי לישון ובעניין הזה ימי הסגר בקורונה באו לי בול בזמן. חשוב להיות עם חמלה עצמית וחשוב לדעת לזרום עם התחושות ועם הגוף. חשוב לתת מנוחה ומזור.

אבל פתאום שבוע שעבר הגיע הרגע שזה התחיל להרגיש לי לא טוב. ממצב של מנוחה ההרגשה הייתה של בטלה, של  חוסר אנרגיה מהסוג הלא טוב. לא רק שזה לא אופייני לי זה ממש הרגיש לי לא טוב. כמו העולם ממשיך לנוע ואני נתקעתי.

אז התחלתי רק לקום מוקדם בכח. בהתחלה ב 06:30, אח”כ ב 06:00 ואח”כ כבר ב 05:30.
לא יצאתי לרוץ ולא להליכה. קודם כל קמתי, ישבתי לקרוא ספר (ספר ממלא מוטיבציה האמת). היה יום שאפילו לבשתי בגדי ספורט ונעלתי נעלי ספורט אבל לא יצאתי מהבית.
נתתי לעצמי זמן קצוב לקריאה (40 דק’) מה שנתן לי לא מעט זמן להתחיל את היום מוקדם. בגלל שלא עשיתי את זה מזמן הייתי עייפה אבל שיננתי לעצמי את לא מפסיקה את לא מפסיקה. את יודעת שבסוף זה ישתלם לך.

ואז שבוע אחרי זה קיצרתי את זמן הקריאה ויצאתי רק להליכה רגילה מסביב לבניין שלי. תאמינו או לא, כבר הרגשתי מצוין. עצם היציאה מהבית. הנעת הגוף. שאיפת אוויר הבוקר הקריר. השקט של הבוקר שהוא מדיטטיבי. בסה”כ 7 דק’. יום אחרי זה כבר החלטתי להגדיל את הסיבוב – 10 דק’. ועוד יום יומיים כבר 15 דק’. קצבתי את זה ל 20 דק’-30 דק’ בסך הכל. לא כזה עניין גדול.

תוך שבוע, ההרגשה הטובה הזו נטמעה בזיכרון ועזרה לי להילחם בשדים של אין לי כח לקום בבוקר. תקומי בכח אמרתי בראש. ותמיד, תמיד אחרי 10 דק’ כבר לא זוכרים שהיה קשה ועוד יום מוליד עוד יום.

כעת אני בהמשך ההסתגלות מחדש לקימה המוקדמת והחזרת הגוף לפעילות ממריצה. ההרגשה היא שאני חוזרת לקחת אחריות על איך היום מרגיש ואיך אני מרגישה. החשק לעשייה רק משתפר ואפילו לא מעט רצונות לדברים חדשים מתעוררים.

בוודאי תשאלו, כל זה קשור לזה שקמים מוקדם בבוקר ? התשובה היא חד משמעית כן.
יש חשיבות קריטית ובלעדית לפעילות גופנית ממריצה כלשהי מוקדם בבוקר בשל ההשפעה ההורמונלית על הגוף ועל הפעילות הכימית והניורולוגית במח. לא חייבים להתאמן למרתון או איש ברזל. לא חייבים לרוץ . אפשר לעשות שכיבות סמיכה, לעלות מדרגות, לקפוץ על חבל וכל דבר ממריץ. זה לא חייב להיות מחוץ לבית אבל אל תוותרו על זה. תתחילו בדק’ ספורות ולאט לאט תעלו את הזמן מינימום ל 20 דקות.

מבטיחה לכם שכשתצליחו תשמעו את עצמכם לא רק שואלים איך לא עשיתי את זה קודם. אתם תהיו כל כך מאושרים מזה שתתחילו לספר את זה לאחרים, כמו רצון להפיץ את הבשורה.

אני מכירה את התחושה והאפקט של זה מחיי הספורט שלי. אבל לא חייבים להחליט שהופכים לספורטאים בשביל זה. אולי שמעתם על מועדון 5 בבוקר ואולי לא (הספר של רובין שארמה) ולאחרונה קראתי אותו מתוך סקרנות ואין ספק שהוא יודע להסביר זאת לעומק ולטעת מוטיבציה לעשות זאת. שם יש שיטה מוגדרת ומדוייקת מה לעשות בשעה הראשונה של היקיצה ואכתוב על זה אולי בעתיד. מי שמאד סקרן מוזמן לקרוא אבל גם ללא “המועדון” תתחילו לקום מוקדם מאד בבוקר ותראו איך כל החיים שלכם השתנו.

🙏 נמסטה

#להיות_באי_נוחות_מרצון

תגובות, שאלות והצעות

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.