יש לך גוף שרירי מדי

כשמדברים על דימוי גוף אצל נשים בדרך כלל מתייחסים להאם את רזה או שמנה.

הרבה נאמר ויש הרבה לומר על זה שמצד אחד להיות שמן זה בטווח ארוך פחות בריא אבל מאחר וזה לא בא ממקום של בריאות אלא משטיפת המח מהו מודל היופי המבוסס על דוגמניות הקולב, העניין הפך למעין בומרנג. בנות רבות מרעיבות את עצמן כדי להיות רזות. בנות רבות שאינן רזות או שדופות מספיק מתביישות בגופן ולאורך שנים נשים לא מרוצות מגופן ומתנהלות מדיאטה לדיאטה. אז נכון שזה לא רק אצל נשים, אבל אין ספק שנשים מובילות בזה. כל פוסט על שיטת הרזיה מהפכנית זוכה בעיקר לתגובות נשים. סדנאות הרזיה, בעיקר נשים ובכלל יסורי מצפון ואי אהבה עצמית.

לא משנה כמה פעמים תצליח מישהי כמו נטע ברזילי שעולה על מסלול הדוגמנות בבגד ים, עדיין, המודל של דוגמניות, שחקניות ומנחות טלוויזיה הוא רזון עד כדי שאין לך מותן. האמת, אין לי מושג למה זה כה נחשק ומה יפה בזה.

ילדה ספורטאית עם שרירים

אני באה לעניין דימוי הגוף דווקא ממקום אחר.

הייתי ילדה רזה זה נכון. ככה נולדתי. לא משנה כמה אכלתי הייתי רזה ממש. זה לא הרגיש יפה או נחשק. היה לי קשה למצוא בגדים מתאימים וככל שהתקרבתי לגיל הבגרות זה היה קשה עוד יותר. מצד אחד אני כבר רוצה בגדים יותר נעריים ונשיים ומצד שני אין מידות כ"כ קטנות. איזה קטע, היום כבר יש מידות P או XP   ויש בנות שזה מציל אותן.

חוץ מזה עסקתי בספורט וריקוד. שוב בגלל גנטיקה ותורשה, נולדתי עם מבנה גוף אתלטי. מלא שרירים. בלי להתאמץ הרבה השרירים שלי היו בולטים יחסית ולא היו לי הרבה אחוזי שומן. ככה גם הבן שלי היום.

נשמע פצצה נכון ? אז זהו שלא. לא אז, לא כילדה ובעיקר לא כנערה. היום הייתי מתה שזה יבוא בטבעי ובלי מאמץ.

תמיד קנאתי בחברות העדינות שלי. אלו שגופן משדר קלילות. עם כתפיים דקיקות כאלה. איכשהו גוף שרירי נתפס אצלי כלא נשי. לא אהבתי להצטלם וללכת לים או בריכה בבגד ים היה מבייש עבורי.

אני לא סגורה איך התפיסה הזו התקבעה אצלי אבל אני מהמרת שהמסרים החברתיים ועולם הפרסום שידרו לי את זה. בדיוק כמו שלהיות שמנה נכנס לראש כי זו בושה. בדיוק כמו שללבוש משקפי ראייה בזמנו היה בושה (משקפופרים אז קראו להם), גם להיות שרירית נתפס כלא נשי.

ומה קרה כשבגרתי

מאחר ותמיד עשיתי איזשהו ספורט, כי ספורט זה החיים, מלבד תקופות הריון ולאחר לידה הצלחתי לשמור על מבנה גוף טוב. לא רזה שדופה אבל סבבה.

ככל שעברו השנים השלמתי עם המראה שלי ולא הפריע לי יותר שאין לי כתפיים דקיקות כאלה, אוהבת את התלתלים שלי ולא מתייחסת לכמה שרירים יש לי או אין לי.

אולי תפסיקי לעשות ספורט ?

יום אחד כאשר עבדתי בגרמניה במסגרת פרויקט יצאנו לריצת בוקר אני וחברים לעבודה. בדרך חזרה הלכו מאחורי חברה ועוד חבר. פתאום אני שומעת את המשפט הבא:

" מיכל, את חייבת להפסיק לעשות תרגילים לגב"

מהההה ? שאלתי. ומה הייתה התשובה ? יש לך יותר מדי שרירים בגב (הייתי בשוק) חייכתי ואמרתי, זה מה שאני.

יש לי שרירים

ואז לפני שנתיים החלטתי להירשם לישראמן אילת, מקצה חצי אשת ברזל. התקשרתי לחברה טובה בהתרגשות רבה לספר לה. אתם יודעים מה היה המשפט הראשון ששמעתי ממנה?

"אז את הולכת להיות יותר שרירית ממה שאת עכשיו?"

לא בהצלחה, לא תותחית ולא WOW איזו אמיצה.

כמה מעליב זה היה. אם זה היה גבר זו גם הייתה התגובה הראשונה? המראה?

מה אומרים גברים ?

כן, מדי פעם אני שומעת נשים שאומרות שגם בעניי גברים אשה עם שרירים זה לא נשי.

באמת ? כל הגברים חושבים ככה ? ולמה אני שומעת נשים אומרות זאת בשם הגברים ולא את הגברים עצמם?

תאהבי את עצמך

נכון שתמיד אנחנו רוצים להשתמש בסיסמא הזו. תאהבי את עצמך. כי רק ככה יאהבו אותך אחרים.

משפט נכון בסך הכל. ממרומי גילי אני מאד מאמינה בלאהוב את עצמך נקודה! לא כדי שאחרים יאהבו אותי אלא כדי שאני אהיה שלמה עם עצמי במי שאני בלי ייסורים, בלי מחשבות מנמיכות. בלי להיות תלויה במה אחרים חושבים על המראה שלי.

מי שאוהב אוהב. מי שלא, לא נורא. אנשים שונים אוהבים דברים שונים ויש מקום לכולם.

בכלל, ההתעסקות במראה של אנשים הוא מיותר והתנהלות ממקום השוואתי שלנו מול אחרים היא עוד יותר מיותרת. יש דברים שניתן לשנות אבל יש דברים שלא. אז למה להרגיש לא טוב איתם?

מה רע בשרירים בנות ?

לעשות ספורט מאהבה ובהנאה

כשמגיעים לגיל שלי ולשנים שיבואו אחרי, שרירים הם ברכה. הם גוף חזק, הם עור מתוח. הם מגנים על העצמות מפני פגיעה. הם בריאות. ואני מקווה שהם יעזרו לי לטפס על עוד כמה פסגות בעולם.

אז אם הבנות שלכן רזות מדי, עזבו אותן. אם הבנות שלכם שמנות, גם תעזבו אותן. אם הן שריריות, תגידו תודה ותעזבו אותן. דברו על בריאות כבריאות. תהוו מודל לחיקוי כי אתם לא עושים ספורט ולא אוכלים בריא למה שהן כן. תאמינו לי מתישהו זה פתאום מגיע שהם מחכים אותנו.

אל תדברו על מראה בכלל! העיקר שיהיו להן ערכים והן יהיו מוצלחות ויממשו את החלומות והשאיפות שלהן.

ובין בוגרים ובוגרות – וואלה, אותו דבר. כל אחד שיתמקד בעצמו, ואם כבר יש לכם מה לומר לאחרים, תגידו מחמאות, משפטי העצמה ופירגון. לא בא לכם, אל תגידו כלום. לא חייבים.

מאז סלחתי לחברתי וסגרנו את הפינה והיא גאה בי על ההשיגים הספורטיביים. יכולה לציין שיש נשים שדווקא יודעות להחמיא לשרירם שלי (בעיקר ברגליים חחחח) והכל טוב.

אז אין דבר כזה אשה שרירית מדי.

כמובן שהפוסט מתאים במסר גם לגברים אך נכתב מתוך החוויה האישית והנשית שלי.

תגובות, שאלות והצעות

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.