מה:
נפאל, טרק אוורסט בייס קמפ.
למה:
כי אני הולכת להגשים חלום! וכמאמר הקלישאה, חלומות מגשימים.
החלום הזה התחיל לפני כעשר שנים. הייתי אז בנקודה מכוננת בחיי. נקודת משבר – הנישואין שלי עמדו לפני פירוק.
נקודת המשבר הזו לקחה אותי למקומות לא פשוטים – הרבה רגעי מחשבה, הרבה החלטות לקבל, המון שאלות ללא תשובה והרבה מאד פחד וסערת רגשות. במילה אחת – סטרס.
בתוך כל הסטרס הזה הדבר שהכי רציתי לעשות היה לטפס למקום גבוה, לעלות להרים, ורק לראות נוף, ממש היידי בת ההרים.
רציתי להקשיב לשקט, לשמוע רק את עצמי (טוב אולי כמה יאקים), להתחבר לרגשות שלי, לתחושות שלי ולהבין מה יהיה הכי טוב לי. לעשות Restart לנפש. לא יודעת למה, אבל מיד חשבתי על נפאל. קראתי על טיולים לנפאל. אותם טיולים שעושים בעיקר משוחררים מהצבא, והבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות. אנאפורנה, אחד הטרקים הכי פופולריים בנפאל היה היעד דאז.
מכל מיני סיבות החלום לא יצא לפועל ורק נשארתי עם ספר שקניתי על נפאל, מונח לו על המדף מעל ראשי כל השנים. הוא עבר איתי דירה וחיכה בסבלנות לרגע שיגיע.
מה עשיתי במקום
מאז התגרשתי. ההסתגלות לסיטואציית החיים החדשה הזו הייתה לא פשוטה ואילצה אותי להתמודד עם לא מעט אתגרים, לשים חלק ניכר מהרצונות האישיים ב Hold במשך שנים ולהקדיש את כל כולי למען ילדיי בכדי ליצור להם עוגן רגשי. לקיים בית מחדש, לפרנס ולהגשים להם חלומות ולהצמיח אותם.
אתם יודעים מה? זה השתלם. כי בזמן הזה ובדרך הזו למדתי הרבה על עצמי – על הכוחות שלי, על החולשות שלי (לא פחות חשוב), מי מהאנשים באמת קרובים אלי, מי מהחברים והחברות שחברותם כנה וניתן לסמוך עליהם. מה בתוך כל החיים העמוסים האלה עושה לי שקט נפשי ומה נותן מרגוע וממלא את הנפש בשמחה ואנרגיה טובה.
מתוך כל הקשב הזה, למדתי רבות מה עושה אותי מאושרת באמת ואיך להשתמש בחופש ההחלטה, שקיים לכולם, כדי לממש כל מה שגורם לי אושר וזאת מבלי לוותר ושלא יבוא על חשבון משפחה, ילדים, קריירה.
כך חזרתי לעסוק בספורט והפעם אפילו באינטנסיביות רבה יותר (חצי איש ברזל ותריאטלון מאחורי, עוד חצי איש ברזל ואחד מלא לפני), התחברתי לקבוצת טיולי ג’יפים מהממת שהפכה למשפחה, טיולי טרק רגליים בארצנו היפה, טיולים בחו”ל, למדתי בישול, הפכתי לאופת לחמי שאור, מצלמת, השקתי בלוג …. ומי יודע מה עוד.
את חסרת מנוחה
יש כאלה שיכולים לחשוב שאני חסרת מנוחה ומניחה כי יש גם ציניים שיחשבו שזו בריחה ממשהו.
אז זהו, שלא. ממש לא. הכל מאהבה ומהגשמה עצמית שמלאה בעזרה מהסביבה, מלאה בפרגון, חיזוקים ושיתוף.
אם יש לי הזדמנות לעשות משהו שעושה לי טוב, ומרגיש שזה הרגע. אז אני עושה.
החלום דופק לי על הדלת
באזור אפריל, הגיעה ההצעה לעשות את הטרק.
בבדיקה של הפרטים הבנתי שהוא נופל על כל החגים (מה יהיה עם הילדים?)
סמוך לחופשת הקיץ שזה עתה חזרתי ממנה (איך להיערך כספית לשני טיולים כאלה גדולים?)
רק הפכתי לפרילנסרית, מה יהיה עם הפרנסה (איך יקבלו את זה בעבודה?)
נרשמתי לישראמן 2019 (מה יהיה עם האימונים?)
אבל אז הבנתי, שזה החלום שדופק לי על הדלת. ואם הוא צץ בצורה כל כך פרקטית עכשיו, למה לי לעצור אותו. במקום לבטל אותו, עלי למצוא דרך להגשים אותו. ואם יהיו מחירים, הם כנראה ראויים ונכונים ורק טוב יצא מזה.
אגב, תמיד יהיה מי שיגיד לי למה לא כדאי. למה לא עכשיו. לא נראה לך שהגזמת. התפיסה שלי היא שזה שלהם. כנראה שזה מבטא פחדים ומעצורים שלהם. לא שלי.
במשפט פאטליסטי משהו, אני רוצה למות אחרי כמה שיותר חוויות, ואין לדעת מתי זה יקרה …
כמה:
כמה שיותר. פשוט כך.
כל חופשה מתוכננת אצלי כמעט שנה מראש, ועוד כמה על הדרך. אם יש חופשה שהסתיימה ועוד לא קניתי כרטיסי טיסה לזו שאחריה, אני מבינה ששכחתי משהו חשוב ומיד מטפלת בזה.
כולנו עובדים כל כך קשה ביום יום. אחד מעוגני האושר שלי היא אותה נסיעה שמחכה לי בעוד X חודשים. לגבי העניין הכלכלי, זה שווה פוסט נפרד (כי עשירה אני לא).
כל חלום שצץ לי אני שומרת. בודקת עם עצמי אם הוא חלום אמיתי, מה תעשה ההגשמה שלו ואם הוא נכון לי עכשיו או לשים אותו קצת ב HOLD. הפוסט הזה מבחינתי נועד לאמר – חברים, אין דבר כזה שחולמים חלום סתם! ואם חולמים, יש מה להגשים. רק צריך להעיז (ואני לא קואצ’רית).
וגם איך:
אז אחרי שנים של ניסיון לצאת לנפאל, כמעט “התפשרתי” על הקלימנג’רו (כאילו שזו התפשרות). אלא שצצה לה הזדמנות להגשים את החלום שלי הכי קרוב למקור, טרק בנפאל!
זה יהיה טרק האוורסט בייס קמפ (בקיצור מקובל EBC) הנחשב לאחד היפים בעולם.
וכך, בעוד כשבוע וחצי אני יוצאת למסע חדש מסוגו עבורי שהוא מרגש ומרתק. אפילו את כל הציוד עוד אין לי ואני מתמלאת בפחדים קטנים מכל מיני סוגים.
מאמינה שהחוויה תגבור על כולם ואני מחכה לרגע שאוכל לחלוק את עוצמתה אתכם ולצמוח ממנה בעוד כמה סנטימטרים, אם לא בגובה, לפחות בנפש.
אוורסט? גם אני לא מאמינה שאני אומרת את זה. עכשיו, ההערכות.
ללמוד ממך .. ויש הרבה
תהני לך מכל צעד .
שימרי על עצמך וחיזרי אלינו בשלום.
תודה רבה הדס. בטוח שאכתוב כשאחזור ואולי אפילו תוך כדי אם תהיה אפשרות. מתרגשת מאד
וואו! איזו מגשימת חלומות שאת. כבר סקרנית לקרוא את הפוסט הבא, כשתחזרי!