אני מניחה שלא אחת שמעתם את המונחים, שהיה באי נוחות או אי נחת.
אולי גם שמעתם את ההתבטאות “שהיה באי נחת מרצון”
כן, מרצון. תשאלו, איך יכול להיות שנרצה להיות באי נוחות? למה לי ?
והתשובה לזה היא כי ככה אנחנו משתפרים, ככה התגובות שלנו משתפרות וככה כשנפגוש אי נחת בהמשך החיים (ובנינו כל הזמן יש מצבי אי נוחות) זה לא יפתיע אותנו כל כך וזה לא יפיל אותנו. כולנו התמודדנו ועודינו מתמודדים עם מצב אי נחת אחד גדול שנקרא “קורונה”.
אז למה לי אי נחת מרצון ? אפשר להתייחס לזה לפחות משני עולמות:
- ספורט – בפעילות ספורט אנחנו מביאים את עצמינו לא אחת למצבי אי נוחות. כאלה שקשה לנו בהם, כאלה הדורשים מעצמינו התגברות על קושי נקודתי או מתמשך. אנחנו לגמרי במצב של אי נוחות ואת כל אחד זה יפגוש במקומות פנימיים אחרים.
סיפורי הצלחה בספורט (לא רק של אלופים אולימפיים, אלא של כל אחד מאיתנו) מוכיחים חד משמעית שכאשר לומדים להחזיק את אי הנוחות, לא להתעלם ממנה ולא להתחמק ממנה, ולהתמודד אתה, זה הופך אותנו לאנשים חזקים יותר. חזקים לא רק בהיבט הפיזי אלא חזקים מנטלית. בטחון עצמי שעולה, היכולת להתמודד עם מאמץ ללא משבר, היכולת לגייס כוחות פנימיים לקראת אתגר וכל משמעות מיטיבה שהמתמודד עם אי הנוחות מעניק לה שמשפיעה באופן רחב על החיים מחוץ לספורט.
- עולם המיינדפולנס – מודעות וקשיבות לכאן ועכשיו וגם תרגול מדיטציה – במיינדפולנס קודם כל לומדים לזהות את מצבי האי נחת. זו יכולה להיות אי נחת מאמירה לא נעימה שנאמרה לנו, אי נוחות בסיטואציה חברתית/זוגית ואי נחת פנימי בשל תוצאה לא טובה שהגענו אליה ועוד המון המון רגעים כאלה.
אחרי שזיהינו שיש לנו תחושת אי נחת, לומדים לא להתנגד לה. לא להילחם בה. לקבל אותה. זה מה שאני מרגיש עכשיו וזה בסדר. עכשיו השאלה היא מה אנחנו בוחרים לעשות איתה.
ככל שנלמד לשהות באי נחת, לא נמהר להדוף את אי הנחת. יהיה לנו מרווח תגובה שהוא מבחירה ולא אוטומטי!
כך גם בתרגול מדיטציה – מדיטציה זה לא נח. בהרבה מהתרגולים או רגעים בתרגול לא נח. מגרד, נרדמות הרגליים. פתאום כואב פה ומציק שם. יכול להיות שזבוב ישחק איתנו ויבחן את העצבים שלנו ובכלל יש פעמים שלא נח לשבת ככה איזה 15-20 דק’.
ככל שלומדים לשהות באי נחת לומדים לא לתת למצבים האלה להשפיע על התגובה. מחקרים מוכיחים זאת ואני יכולה להעיד מניסיון אישי שזה אכן עובד. כמעט תמיד נרדמות לי הרגליים במדיטציה ופעם לא יכלתי לשאת את זה. לא מזמן גיליתי שלמרות שהן נרדמות אני כבר לא מגיבה באוטומט. לא זזה כדי לתת לדם לזרום, לא נותנת למחשבות על אי הנוחות להשתלט לי על הרגע. מזהה שלא נח לי וממשיכה במדיטציה.
וזו תמצית השהיה באי נחת. לא להגיב על אוטומט.
נכון, לא תמיד זה מצליח ולא תמיד זה אפשרי. זה בסדר וזה אנושי. ועדיין, ככל שנצליח, כבר מצבינו הרגשי ויכולת התגובה שלנו יהיו טובים יותר. נוכל להגיב במודעות ובהתבסס על בחירה שמטיבה איתנו.
עכשיו מה הקשר לתזונה? בקצרה (כי הפוסט כבר ארוך ממילא) קחו לדוגמא מצב בו אתם נכנסים לחדר ישיבות בעבודה ועל השולחן מגש רוגעלך וקוראסונים כמו שנהוג בהרבה חברות עדיין. עכשיו אתם יודעים שזה לא בריא לכם ואתם ממש רוצים להימנע מלקחת אחד שניים. מצד שני זה משהו שטעים לכם ואתם אוהבים לאכול רוגעלך. מה זה אחד קטן וכולם מסביב אוכלים. יש מצב שזה יעורר בכם אי נוחות. הפער בין המצוי לרצוי. קונפליקט פנימי קטן.
אם אנחנו קשובים לעצמינו קודם כל נדע לעצור לרגע ולזהות שיש לנו בכלל קונפליקט. ככל שנלמד לשהות באי נחת זה לא ישפיע על הבחירה שלי. הבחירה שלי לא לאכול/לאכול אפילו קרואסון אחד תהיה מתוך מודעות האם זה טוב לי. תרגול שהיה באי נחת = יותר איפוק
באכילה אנחנו נדרשים המון לאיפוק. הפיתויים רבים כל כך שאנחנו נאלצים להתמודד עם רגעים כאלה כל יום וכל היום.
יש עוד שיטות ליצור לעצמינו מרווח בין האירוע לתגובה. להרחיב את אפשרות הבחירה.
אז איך אתם מתרגלים שהיה באי נחת ?
איך אתם מוצאים את הקשר של שהיה באי נחת לעולמות אחרים בחיים ?