האם וויתור הוא כשלון

התהליך הזה  של “לעגל פינות” הוא לא קל. הוא מרגיש פעמים כמו וויתור ואנחנו, חינכו אותנו שוויתור זה דבר לא טוב. זה מעיד על חולשה. זה כישלון.

אז מצאתי את עצמי מדברת עם עצמי ומבינה שבעצם זו בחירה שלי. בחירה שלי להוריד רגל מהגז כי אני יכולה. כי מותר לי לבחור במקום להתאמן לישון (אוי ואבוי), כי מותר לי במקום ללכת לאימון בערב להישאר בבית עם הבן שלי או סתם להרביץ בישולים.

מותר לבחור לוותר ולעשות ספורט בשביל הכיף. יש דבר כזה.

כשאנחנו נכנסים למסגרת אימוני תחרות, בטח ובטח לאשת ברזל הספורט בואו נודה על האמת די משתלט על החיים שלנו ושל הסביבה שלנו. כמי שעסקה תמיד בספורט חובבני, תמיד התאמנתי הרבה. אבל אין ספק שזה משהו אחר. ופתאום, לחזור להרגיש איך זה להינות מספורט גם בלי אקדח על הרקה או חבל על הצוואר. משחרר.

אתם יודעים מה – גם היכולות לפתע השתפרו. איך אומר המאמן שלי, כשמחשררים זה רק עושה טוב.